‏הצגת רשומות עם תוויות אושר. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות אושר. הצג את כל הרשומות

יום שני, 10 בינואר 2011

הנערה והזקנה. אשליה לא אופטית :-)

הנערה והזקנה. אשליה לא אופטית :-)
אושר מדבר לכל אדם בשפה שונה. אותה מילה, משמעויות שונות.
ובכל זאת, אושר איננו אשליה.
המילון מגדיר אושר כ"תחושה שמקבלים כשדברים טובים קורים".
יש בזה סוג של אישור. אושר איננו הנאה. הוא בדרך כלל קשור גם בעשייה של דבר שהאדם מחשיב כבעל ערך.
אם אתה יודע שיש משהו שחשוב לך ואינך מנסה לקדם אותו, לא משנה כמה הנאות יהיו בדרך, יהיה לך קשה להיות מאושר.
ההקדמה הזאת קשורה מאוד לסיפור שאגולל בפניכם. סיפור מהחיים, אמיתי לגמרי.


אורי אשכנזי OMG  קוסם

יום חמישי, 26 באוגוסט 2010

כמה מחשבות על רגשות

כמה מחשבות על רגשות


כמה נפלא...לדעת שאני לא יודע, למרות שאולי בעצם אני כן יודע באיזשהו אופן באחורי תודעתי.
כל דבר שאני מתבונן בו, אני מגיב כלפיו ברגש מסויים... עניין, שעמום, חשש, דאגה, כעס, חיבה, חרדה, התנשאות,התלהבות, שלווה...

כמו מיתר של כלי נגינה שרוטט כאשר נוגעים בו או מעבירים עליו קשת. ככל שהאצבע קרובה יותר לגוף הגיטרה, המיתר סגור יותר ואז הצליל דק ולחוץ יותר ונדרשת אנרגיה רבה יותר להוציא איזשהו צליל. היו תקופות בחיי שלחצתי על המיתר כל כך קרוב לגוף עד שהרגש נחסם לגמרי ולא מסוגל היה להפיק צליל כלשהו.
כאשר אני מאפשר לצלילים לזרום דרך המיתר אני מרגיש פתוח ואז אני יכול לחוות את החיים במלואם. כמו מחט של פטיפון שנוסעת לה בתוך החריץ ורגישה לכל הגבשושיות הקטנות...
פעם, כשחנקתי את הצלילים זה היה מכיוון שלא הייתי מוכן להקשיב לצרימת הצלילים. הצלילים גרמו לי לצער ולזיכרונות לא נעימים מהעבר.

יכול להיות שהרגשות המגוונים הם בעצם שילובים... ממש כמו בממלכת הצבעים ששם תמצא אדום, צהוב וכחול ועמם ובחסרונם ניתן ליצור כל צבע שנרצה. כך גם עם רגשות... הם אינם רבים, אולם השילובים ביניהם הם אינסופיים. שלא לדבר על עוצמת הרגשות.
כשאני מרגיש משהו ... זהו בעצם נסיון לבחון את העולם סביבי - דרך רגש! ( ואולי זה בעצם נסיון לבחון את עצמי דרך תגובתי הרגשית לעולם סביבי?)
אני יכול להסתכל דרך העיניים ולקבל את המראה. להתבונן דרך השמיעה ולקבל את הצלילים. וכשאני מתבונן דרך הרגש אני מקבל את התנודות.
הויברציות האלה (הרגשות) מאפשרות לי "לדעת" דברים חדשים ... להרגיש זה בעצם סוג מסויים של "לדעת". בדומה ל"לראות" ובדומה ל"לחוש".
ישנם אנשים שמסוגלים להרגיש את עצמם בלבד כי הם חסומים לרעיון שהם מרגישים אחרים... אבל הרבה אנשים, כאשר נכנס מישהו עצבני לספייס שלהם הם מרגישים את עצבנותו וישר מגיבים. ומהו הביטוי ש"השמחה מדבקת"? כיצד היא מדבקת? מפני שאנשים מרגישים את הרגש של אנשים אחרים ומגיבים כלפיו.
לנשימות יש השפעה מאוד גדולה על רגש... של האדם ושל אחרים. אני יכול להדגים את זה... נסה להרים משהו כבד יחסית ושים לב לכך שאתה נושם עמוק בדיוק לפני... ועכשיו שאתה מודע לכך... שים למה שקורה לנשימה של האנשים שלידך כשאתה עושה את זה...
כאשר אנשים נלחצים זה מייד משפיע על סביבתם. וגם כשהם מאושרים.
זה לא טריק שהמצאתי... זה מהטריקים שבנויים בעולם הזה ולא מלמדים אותנו עליהם בבתי הספר.
אני מאמין שכולם רוצים להיות מאושרים ולהשתחרר מכאב... וכל מגוון הרגשות נמצא אי שם בטווח הזה שבין סבל לאושר. אבל רק אם אתה מאפשר לעצמך להיות ולחוות את כולם ובאמת להסכים לקיומם.. רק אז אדם יכול באמת להיות חלק מהאלוהות שדיברתי עליה במאמר על אלוהים ואני.
בפוסט ההוא כתבתי גם שרק כשאנחנו מתבוננים באחר ומחפשים בו את האלוהים שבו... רק אז אנו יכולים באמת להגיע אליו, למניעים שלו, ולהביא סיטואציות לפתרון. רגש הוא אמצעי מופלא להתחברות הזאת... ולכל התחברות אחרת.
והבוקר, במיוחד, כיף לי להרגיש.
 
אורי אשכנזי

 
© כל הזכויות שמורות לאורי אשכנזי www.orimagic.com

כאן ועכשיו - עד כמה אתה מופתע?

לחוות את הכאן והעכשיו
שאל את עצמך בכנות כמה זמן בשבוע האחרון היית מופתע...
זוכר את הרגעים האלה? נסה לכמת אותם. כמה זמן? שניות? דקות? שעות?
לעומת זאת, כמה רגעים לא הפתיעו אותך?
כל הרגעים שבהם אינך מופתע הם רגעים שבהם ציפית שמשהו יקרה ואז הוא קרה.
ואם הופתעת מעט כל כך באופן יחסי... זה אומר שאתה נביא?
וזה מאוד מוזר שחזית כל כך הרבה מפני שהעולם לא חוזר על עצמו אלא משתנה בכל רגע... ואי אפשר, במידת השליטה הנוכחית שלנו עליו, לצפות שינהג בדיוק כמו קודם. ובכל זאת אנו ממשיכים לצפות מראש.
רובנו מאפשרים למעט מאוד דברים להפתיע אותנו.
אנחנו מנסים בעקביות ובאוטומטיות לנבא את הרגע הבא.
זה כלל לא קשור לעולם, כי העולם תמיד מפתיע. אנחנו אלה שבוחרים לראות בו את הדימיון לציפיות שלנו.
למה אנחנו עושים את זה? למה אנחנו לא מרשים לעצמנו להיות מופתעים מכל דבר שקורה?
האם זה הצורך שלנו לדעת שאנו בשליטה? (למרות שאנו יודעים שאיננו)
האם זהו המגן הבסיסי שלנו מפני הכאן העכשוי?

ואני רוצה לחוות את החוייה. כאן-עכשיו. אבל כמה קשה לחוות את זה באופן קבוע.
אופססס...לחוות באופן קבוע? הרי כל קבעון איננו כאן-עכשיו... נשמע כמו סתירה פנימית, לא?
ומהו האחוז של הכאן-עכשיו שאנו מאפשרים לו לחדור מבעד למחסומי ההגנה שלנו.
איך מודדים בכלל דבר כזה?

הנה תכסיס טוב בשביל זה:
שאל את עצמך "מה אני קולט בחושיי (החיצוניים והפנימיים) ואינני מאפשר לעצמי להיות מודע לו כרגע?" 

יום שישי, 2 ביולי 2010

על חשיבות הפליאה... למה אני קוסם?!


אני קוסם. 

התפקיד שלי הוא להפליא אתכם וגם להזכיר לכם שצריך להתפלא...
כילדים אנו מתפלאים כל הזמן. איננו מבינים את הדברים שמתרחשים סביבנו, אנו מלאי פליאה לגביהם, וטוב לנו עם זה. אנו סקרנים ומלאי שקיקה לדעת, לבלוע את העולם. הכוח המניע הוא... פליאה.
פליאה היא הכוח שסוחף מדענים ואנשי רוח לחפש תשובות, הגפרור שהצית אנשים כגון ניוטון, אריסטו, ליאונרדו דה-וינצ'י ואת אלברט איינשטיין.
אז הנה ההסבר האמיתי...